רצונו של אדם כבודו! ורצונו של מי שחלה, על אחת כמה וכמה!!! כיצד מגן המחוקק על זכויותיו של חולה?

מאת: עו"ד אלי רייך (רו"ח), כוכב יאיר-צור יגאל

בעבר הרחוק, עוגנו זכויות החולה בשבועת הרופאים, בקודים אתיים שונים ובמגילת זכויות החולה. למרות שכל אלה הינן אמנות מקיפות, מחייבות וחשובות, הן לוקות בחסר כי אין בכוחן לבסס תביעה משפטית.

לפיכך, בשנת 1996, חוקקה הכנסת את חוק זכויות החולה. החוק עוסק בזכויות החברתיות של אדם הזקוק לטיפול רפואי. החוק מצווה שהטיפול יינתן רק בהסכמתו המודעת של החולה, בעל פה, בהתנהגות או בכתב. החוק מעגן את זכויות החולה כך שכבודו ופרטיותו ישמרו. בין השאר קובע החוק שכל תושב זכאי לטיפול רפואי הולם, מקצועי, שלכל חולה זכות לדעת פרטיי המטפל בו, ושלכל מטופל זכות לחוות דעת נוספת ולהבטיח המשך טיפול נאות במעבר ממטפל אחד למשנהו. החוק מנחה שטיפול רפואי יינתן תוך שמירה על כבוד המטופל וצנעת הפרט, וכן מעגן החוק זכות לקבלת מידע מרישומים רפואיים, והכל תוך שמירת סודיות מלאה. בחוק זכויות החולה לא נקבעו הוראות לעניין תוקפו של סירוב לטיפול העלול להוביל למות המטופל ולא נקבעו הנחיות לעניין קבלת החלטות במצב שבו המטופל שוב אינו מסוגל להביע דעתו במפורש בעצמו. למעשה לא מאפשר חוק זה לאדם להביע את רצונו מראש לגבי טיפול רפואי עתידי, אם וכאשר יאבד את צלילות דעתו או כשייקבע שהוא חולה הנוטה למות.

לכן, בשנת 2005, חוקקה הכנסת את חוק "זכויות החולה הנוטה למות". החוק מפרט את זכויותיהם של חולים סופניית, את חובות הרופאים והצוות הרפואי ואת הנהלים במצבי הימנעות מטיפול רפואי או הארכת חיים. החוק מדגיש את האפשרות של כל אדם להביע את רצונו ולהחליט מה יעשה בו אם יחלה במחלה סופנית וזאת על ידי מתן הנחיות רפואיות מקדימות או באמצעות מיופה כוח. החוק מגדיר חולה הסובל ממחלה חשוכת מרפא, שרופא קבע שתוחלת חייו אינה עולה על 6 חודשים (גם אם יקבל טיפול רפואי), 'חולה הנוטה למות'. על פי החוק , לחולה הנוטה למות יש זכות למנוע קבלת טיפול רפואי להארכת חייו ולחילופין הוא זכאי לבקש טיפול להארכת חייו גם אם לדעת רופאיו לטיפול אין הצדקה. בשני המקרים נדרש הצוות הרפואי לכבד את רצון החולה, וטיפולים יתבצעו רק על פי החלטת החולה, ולא על פי דעותיהם ורצונם של קרוביו או רופאיו.

איך יובהר רצונו של חולה הנוטה למות? ובכן, אם החולה עדיין צלול ומסוגל לגבש רצונו, יודיע החולה מה רצונו ועל פיו יבוצעו טיפולים. אם החולה אינו מסוגל עוד לגבש ולהביע רצון, יקבע כיצד יטופל בו בהתאם להנחיות רפואיות מקדימות אותן מסר החולה בכתב בזמן שהיה צלול, או על פי קביעת מיופה כוחו אותו מינה החולה בעבר לצורך זה. אם לא הותיר החולה הנחיות מקדימות ולא מינה מיופה כוח, אמורה ועדת רופאים ומומחים לקבוע כיצד יטופל החולה.

בשנת 2017 תיקן המחוקק את חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות וכך התאפשר לכל חולה (ולא רק 'לחולה הנוטה למות') להמשיך לשמור את שליטתו על ענייניו האישיים והרפואיים, ואת רצונו גם לאחר איבוד צלילות דעתו, והכל באמצעות מיופה כוח והנחיות מקדימות אותן זכאי חולה לעגן טרם איבוד שפיות דעתו. התיקון הגדיר מונח חדש "ייפוי כוח מתמשך" המקנה סמכות, למי שיופה כוחו בייפוי כוח כזה, לפעול בהתאם להנחיות מקדימות של מייפה הכוח גם בעניינים רפואיים, ללא צורך באישור בית המשפט. תוקפו של ייפוי הכוח תקף גם לאחר שמייפה הכוח הופך לחסוי. ייפוי כוח מתמשך יכול להסמיך את מיופה הכוח לפעול גם בעניינים הנוגעים לבדיקה או לטיפול פסיכיאטרי בקהילה וכן לקבלת מידע מבית חולים פסיכיאטרי, אך אין הוא מקנה סמכות לממונה לבצע בדיקה, טיפול או אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי, אלא אם הדבר נקבע במפורש ומראש על ידי הממנה.

החוקים השונים נבדלים זה מזה גם בהיבטים פרוצדורליים טכניים:

ייפוי הכוח הרפואי שנעשה בהתאם לחוק זכויות החולה, יופקד אצל האפוטרופוס הכללי (אפשרי רק ידנית על ידי עושה הייפוי) אחרת יפוג לאחר שנה. ייפוי כוח כזה ייחתם על ידי הממנה, הממונה, ועו"ד או איש מתחום הרפואה.

לעומתו ייפוי כוח שנעשה על פי חוק זכויות החולה הנוטה למות אינו מחייב הפקדה, אך רשאי חולה להפקידו במאגר ייחודי במשרד הבריאות. טופס מינוי לפי חוק זה חייב להיחתם על ידי הממנה, הממונה ושני עדים.

בשונה משני ההליכים דלעיל, ייפוי כוח מתמשך מחייב עורך דין שהוסמך לנושא. ייפוי כוח מתמשך יכול לכלול הנחיות גם בעניינים רכושיים או אישיים של המייפה, וחובה שעורך דין יפקידו אצל האפוטרופוס הכללי באופן מקוון. ייפוי כוח מתמשך חייב להיחתם על ידי הממנה, הממונה ועורך דין. אם ייפוי הכוח המתמשך מכיל רק עניינים רפואיים, יצורף לו אישור הממונה שהוא קרא והבין את משמעותו ואחריותו כלפיי הממנה.

לסיכום, בעידן בו תוחלת חיינו מתארכת, (בעיקר עקב גילויים ופיתוחים טכנולוגיים חדשים גם בתחום הרפואה), נודעת חשיבות עליונה לשמירת זכויותיו, כבודו ורצונו של החולה. אריכות ימים היא ברכה רצויה, כל עוד אין היא פוגעת קשות באיכות החיים. האמצעים השונים, אותם העמידה הכנסת לתושבי המדינה, מאפשרים שמירה על זכויות החולה, והם מחייבים תשומת לב רבה לפני קבלת החלטה ולפני נקיטת צעדים. לפיכך מומלץ להיוועץ ברופא ובעורך דין העוסק בתחום זה כדי להחליט כיצד יש לנהוג, מה לעשות ומה ליישם כל עוד הדבר אפשרי.

המחבר, עו"ד אלי רייך רו"ח בעל תואר B.A. בפסיכולוגיה (אוני' ת"א) ממשרד עורכי דין בר-לב רייך ושו"ת (למשרד 25 שנות ותק בדיני משפחה), ישמח לעזור ולסייע בעצה והסבר מקיפים נוספים בטלפון: 054-2473786